פילאטיס מפוצל או לא מפוצל, זו השאלה
מתעניינות בשיעורי פילאטיס מכשירים? אם כן, כנראה ייצא לכן לצלצל לכמה וכמה מכוני פילאטיס לאחרונה. יכול להיות שנציגת המכון הראשון אליו תצלצלו תספר לכן בגאווה ששיעורי הסטודיו שלהם מפוצלים. רגע אחרי, בשיחה עם סטודיו אחר, תשמעו כמה חשוב שהשיעור יהיה אחיד וקבוצתי. מבולבלות? באנו לעשות סדר.
מה זה בכלל שיעור מפוצל?
כשמדברים על עבודה בפיצול בשיעור פילאטיס, הכוונה לשיעור בו מספר מתאמנים נמצאים תחת השגחתה של מורה לפילאטיס אחת תוך ביצוע תרגילים שונים, לעיתים על מכשירים שונים. זאת בניגוד לשיעור פילאטיס קבוצתי בו כל המשתתפים מבצעים את אותו רצף של תרגילים על-פי הוראת המדריכה. בשיעור מפוצל, התרגילים נקבעים על-ידי מדריכת הפילאטיס, אשר מסתובבת בחדר ומתקנת באופן אישי מתאמן אחד בכל פעם, בזמן ששאר המתאמנים ממשיכים בעבודה עצמאית.
למה יש מכונים אשר עובדים בפיצול?
מכונים אשר עובדים בפיצול בדרך כלל מעוניינים להקנות למתאמנים שלהם שיעור אשר מכוון לצרכים הספציפים של התלמיד מבחינת רמה, קצב עבודה וצרכים מיוחדים (כגון פציעות או השגת מטרות ספציפיות).
סיבות נוספות יכולות להיות לוגיסטיות: עבודה במרחב קטן אשר לא מאפשר הוראה בקבוצה הומוגנית, או הרצון להנגיש שיעורים רבי-משתתפים, אשר זולים יותר משיעור פרטי, גם למי שיש בעיה גופנית מורכבת ולא נכון שישתתף בשיעור קבוצתי.
יש לציין, כי הוראה איכותית בשיעור מפוצל דורשת הרבה אנרגיה ויכולת הדרכה גבוהה מאוד מהמדריכה אשר צריכה להסביר את כוריאוגרפיית התרגילים, דגשים ומקצבים בו-זמנית למספר מתאמנים אשר לכל אחד מהם דרך שונה בתוך השיעור. ללמד שיעור מפוצל הוא כמו להיות הורה להרבה ילדים בגילאים שונים: צריך לנווט בו-זמנית את לוח הזמנים של כל אחד מהילדים, ולוודא שכל אחד ואחד מהם מקבל מספיק תשומת לב.
מה טוב בשיעור קבוצתי?
שיעור קבוצתי מקל מאוד על המדריכה דבר אשר מאפשר דיוק בקצב השיעור. בשיעור כזה, המתאמן בדרך כלל בתנועה מתמדת דבר אשר הופך את השיעור לזורם יותר. כמו כן, יש תחושת סולידריות בין מתאמני הקבוצה אשר חווים את אותו השיעור ויוצרים קהילה.
בעוד שבשיעור מפוצל על המורה לעבוד קשה מאוד כדי לשמור על המתאמנים מרוכזים ולמנוע שיחות מיותרות, בשיעור קבוצתי הדבר פחות נפוץ.
אז במה בוחרים?
מעניין לזכור כי מבחינה היסטורית, ג'וזף פילאטיס היה מלמד באופן אשר מזכיר יותר פיצול: לאחר כמה שיעורים פרטיים היה נדרש מין התלמידים לזכור את סדר הרפרטואר והם היו מגיעים לסטודיו ומתאמנים עצמאית תחת השגחתו של ג'וזף או זוגתו לחיים, קלרה.
שיעורי מזרן קבוצתיים היה מלמד מר. פילאטיס אך ורק פעם בשנה, בפסטיבל המחול ג'ייקובס פילואוו וזאת מכיוון שלא היו שם מכשירים והוקצה לו פרק זמן ספציפי להוראת מספר גדול של מתאמנים. שיעורי מכשירים קבוצתיים גובשו בין השאר על-ידי תלמידתו של ג'וזף פילאטיס, רומנה קרייזנובסקה, אשר בחרה לחלק את הרפרטואר המקורי של ג'וזף לרמות מכיוון שהרגישה כי יש צורך לבנות את הדרך אל הרפרטואר המלא באופן הדרגתי. ייתכן כי היא החלה ללמד שיעורים קבוצתיים על-מנת להבטיח את ביטחונם של תלמידותיה.
במסורת הקלאסית, זו שממשיכה את הוראתה של רומנה, עדיין ישנו פיצול מסוים: במידה ויש מתאמנים ברמות שונות הם יתחילו את השיעור ביחד, אך כל אחד יתקדם בקצב המתאים לו ולפי הרמה שמתאימה לו. כך יווצר מצב שחלק מהזמן הם יבצעו את התרגילים בפיצול, וחלק מהזמן יבצעו את התרגילים יחד. בסוף השיעור יקבל כל תלמיד תרגילים ספציפיים אשר מתאימים לפציעות או מטרות שלהם.
בסופו של עניין, אין מנצח ברור. הבחירה הנכונה היא בחירה במורה הנכון שמצליח להשתלט על מתודיקת ההוראה שלו ביעילות.
