על שיטת פילאטיס

על שיטת פילאטיס

מאת: רעות גרייצר

שיטת פילאטיס פותחה במשך יותר מ- 60 שנה של עשייה, צפייה ומחקר על-ידי ג’וזף פילאטיס. העקרונות החשובים ביותר בה הינם ריכוז של המוח, שליטה בגוף ודיוק בתנועה. מטרתו העיקרית של פילאטיס הייתה השגת הרמוניה מנטלית ופיסית ותיקון של כל חולשה וחוסר איזון. השיטה גורמת לאנשים להיות מודעים לגופם ולהביא את השכל והגוף לתפקוד דינאמי אחיד. פילאטיס האמין כי השכל לבדו הוא שבונה את הגוף. הוא פיתח שיטה לאימון הגוף ולהקניית השליטה עליו לשכל. הדגש בשיטה הוא על “לעשות ולהיות”, כלומר על מודעות למה שמתרחש בגוף ברגע נתון. “אתה תדאג להווה , העתיד ידאג לעצמו” טען ג”וזף פילאטיס. השיטה מתאימה את עצמה ליחיד וכל אחד פועל במסגרתה לפי יכולתו האישית וביחס למגבלותיו הגופניות. ברגע שנוצר מתח או כאב יש לעבור לתרגיל הבא.

התרגילים מתבצעים פעמים אחדות כך שניתן להרגיש ולדעת מה עושה הגוף ולהמנע מביצוע אוטומטי של התרגיל. שיטת פילאטיס משלבת מסורות הן מהמזרח והן מהמערב. במזרח רואים את הגוף והשכל כאחד הנמצאים בהרמוניה מושלמת. פעילות גופנית היא אחת הדרכים העיקריות להגיע להרגשת אחדות של הגוף והשכל. מטרת הפעילות הגופנית במזרח היא דתית ורוחנית לעומת המערב שם היא יותר מנטלית. הוא טען כי שיטות מערביות של אימון גופני מחזקות ללא שליטה את השרירים וכך שרירים חזקים מתחזקים יותר ושרירים חלשים נחלשים כתוצאה מחוסר תשומת לב והזנחה וכך נוצר חוסר איזון בגוף.

בספרו “בחזרה לחיים” הוא מקדיש פרק שלם לתיאור העקרונות על פיהן חיו תרבויות אלו, והחכמה הקיימת, לדעתו, בעקרונות אלו. הסינים האמינו כי הגוף חייב להיות במצב פעולה תמידי. לדעתם, בגוף נמצא חומר עדין, וכאשר הוא מפסיק לעבוד, החומר מצטבר וגורם למחלות בגוף. פילאטיס האמין שלקונג פו המתורגל על ידי הסינים יש את כל המאפיינים של שיטה מדעית. לדעתו שילוב ידע הסינים עם מדע מודרני ייצור דרך אידיאלית להשגת גוף בריא. ההודים תרגלו גם הם תנועות גופניות הדומות לסינים. ליוון ורומא הייתה ההשפעה הגדולה על פילאטיס בכך שהם העניקו חשיבות גדולה לשלמות הגוף.

העולם הזה המתפתח במהירות, עם הקצב ההולך ומתגבר של החיים, דורש שנהיה בכושר גופני ודרוכים, כדי שנצליח במרוץ הבלתי פוסק עם מתחרים נלהבים, מאחר וזה עולם הנותן פרס לזה שמשיג ומתעלם מזה שאינו משיג, פילאטיס טען כי כושר גופני זה יושג על ידי ביצוע תרגיליו. כמו כן טען, כי אנשים אינם נותנים לעצמם את הטיפול הדרוש, כדי שגופם יהיה בריא. האדם חייב לנטרל את העייפות הגופנית והמתח הנפשי הנובעים מפעולות היומיום.

המוח עצמו הוא ,למעשה, סוג של מרכזיית טלפונית טבעית, המורכבת בגופנו לצורך תקשורת עם כל השרירים שלנו דרך מערכת העצבים בהביאה להתעוררות מחדש של אלפי תאי שריר, שבדרך כלל הם רדומים, מעוררת השיטה במקביל אלפי תאי מוח רדומים ובכך מפעילה שטחים חדשים ומזרזת את פעולת המחשבה.

פילאטיס הגדיר את שיטתו כמדע ואמנות של תיאום הגוף, המוח והנפש המתפתח בעזרת תנועות טבעיות תוך שליטה קפדנית של הרצון. כל תא במוח יתרגל לשתף פעולה עם תאים אחרים וכל המכאובים, התחלואים והמחלות של החברה האנושית נובעים מהרגלים לא נכונים. הוא מציין כי המפתח להפקת תועלת מפעילות גופנית הוא הנשימה. הוא האמין כי נשימה נכונה היא אמנות הדורשת הדרכה אינדיווידואלית וכן כי ריקון הריאות לחלוטין הוא אומנות בפני עצמה. בתחילת הנשימה הריאות אינן יכולות להתרוקן לגמרי ללא מאמץ, אך עם ההתמדה בנשימה תגדל קיבולת הריאות באופן הדרגתי למקסימום, ותביא כל שריר במערכת להיכנס לפעולה. הוא גרס כי תרגילי נשימה נכונה תחת השליטה של השכל הם צעד גדול לקראת השגה ושמירה על בריאות מקסימלית. הסיבה העיקרית לחשיבות ההפעלה התמידית של כל השרירים היא, שכל שריר יכול לעזור להתפתחות אחידה של כל השרירים יחד. פיתוח שרירים משניים יביא באופן טבעי לחיזוקם של שרירים עיקריים.

פילאטיס קרא לשיטתו “שיטת התרגילים הטבעיים” הוא האמין בהתפתחות הטבעית של הגוף, כמו כן רוב התרגילים בפילאטיס מבוצעים במצב של שכיבה או ישיבה על מנת לחסוך מהלב כל מאמץ מיותר וכן כדי להפיק תועלת מהתנוחה הטבעית של האיברים הפנימיים. הגוף משוחרר מכל מאמץ ורק השריר שעליו עובדים נמצא בפעולה. ועל ידי כך נמנע מתח וכאב מיותר והעבודה על הגוף נעשית יעילה וחיונית.

עקרונות השיטה


בבסיס השיטה עומדים שישה עקרונות. ההתייחסות הנקוטה בה אל הגוף היא אל יחידות שרירים ספציפיות, ולא אל הגוף כיחידה אחת.

ריכוז

ריכוז הוא המפתח לחיבור המחשבה לגוף. פילאטיס הצהיר כי בשביל לעבוד עם הגוף, צריך להפעיל את המחשבה כי היא זו שמפעילה לנו את הגוף. יש לשים לב לכל תנועה המתבצעת בגוף ולתגובת השרירים. הריכוז הינו המפתח להצלחה, לכן העבודה אישית ואיטית. כל תנועה שנראית פשוטה הופכת למורכבת ביותר כאשר מייחדים לה מחשבה.

שליטה

הרעיון של שליטה בשריר, חותר לביצוע תנועות מדויקות ומאורגנות. השליטה מונעת נזקים בגוף ומשיגה חיוניות בגוף. השליטה בגוף היא הגרעין. יש לשלוט בכל האספקטים של התנועה: במצב האצבעות, צוואר, רמת המתיחה בגב וכדומה.

מרכז

פילאטיס קרא למרכז הגוף “בית הכוח” (POWERHOUSE ) החלק שלו נמצא בין החלק התחתון של הצלעות לקו שמסביב לעצמות הירך ; קבוצה גדולה של שרירים במרכז עוטפים את הבטן, הגב התחתון, הירכיים והישבן. שרירים אלו אינם זוכים, ככלל, בתשומת לב, מכיוון שהשרירים שנוטים להפעיל בשגרת היומיום הם, בעיקר, קבוצת השרירים הגדולים של הזרועות והרגליים. חיזוק המרכז ושמירה על גמישותו מפחיתים סיכויים לפציעות ומונעים כאבים כרוניים בגב התחתון. כל האנרגיה של התרגילים מגיעה מבית הכוח לכיוון הקצוות.

זרימה

התרגילים מתבצעים בזרימה. איכות התנועה חשובה יותר ממהירותה. בסופו של דבר צריכות להיות רצופות וחלקות, כמו ריקוד ארוך. הזרימה נובעת מתוך מרכז חזק. יחד עם זאת, אין נוקשות ומתח.

דיוק

הדיוק הוא פרטנר של השליטה: “יש להתרכז בתנועה נכונה בכל תרגיל, אחרת תעשה אותה לא נכון ותאבד את ערכה” לכל תנועה יש מטרה, לכן כל הוראה שניתנת לגוף היא חשובה. שכחה של פרט מסוים היא כמו ויתור על המטרה של התרגיל. עדיף לבצע מדויק ונכון תנועה אחת מאשר לבצע ביצוע חלקי מספר תנועות.

נשימה

נשימה נכונה עוזרת לשלוט בתנועות בזמן התרגילים ובחיי היומיום גם יחד. לכן רוב התרגילים מלווים בהוראות נשימה ספציפיות. על ידי שאיפה מלאה ונשיפה מלאה האוויר המלוכלך והגזים הרעילים יוצאים ממעמקי הריאות והגוף מתמלא באוויר נקי, הנותן אנרגיה וחיוניות למערכת. פילאטיס טען כי הנשימה היא הפעולה הראשונה והאחרונה בחיים, ועל כן יש לנשום נכון

ג’וזף פילאטיס האיש


ג’וזף הוברטוס פילאטיס (JOSEPH HUBERTUS PILATES ) נולד בשנת 1880 בדיסלדורף אשר בגרמניה. בילדותו סבל ממחלת אסטמה ומדלקת מפרקים. עקב חוליו החליט להתמסר לחיזוק גופו. הוא עסק בהתעמלות, בסקי ובצלילה, ונעשה מומחה לבניית הגוף. בגיל 14 שימש כדוגמן לרישומים אנטומיים, ומכאן הרבה מהידע שלו באנטומיה.

פילאטיס הושפע מהפילוסופיות של המערב והמזרח וכן משיטות האימון של יוון ורומא העתיקות. בשנת 1912 עבר פילאטיס לאנגליה והתפרנס כמתאגרף, כאמן בקרקס וכמדריך להגנה עצמית. כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, נחשב ל”סוכן זר” ונכלא יחד עם גרמנים רבים במחנה בלנקסטר בתקופה זו החל ללמד את העצירים תרגילי חיזוק שפיתח בעצמו על מנת לשקמם. כמתעמל היו לו דעות מוצקות לגבי שיקום הגוף לאחר פציעה.

בשלהי המלחמה שירת כאח בבית חולים, שם החל בעבודה עם חולים שלא יכלו לנוע. כדי לפתור בעיה זו, צייד את מיטת בית החולים באביזרים שונים, כגון קפיצים וחבלים, כדי שהחולים יוכלו להשעין את איבריהם הפגועים בעת טיפולו. (לימים התפתחה מיטה זו למיטה המפורסמת, REFORMER או CADILLAC)

לאחר המלחמה המשיך פילאטיס לפתח את תכנית אימוניו בגרמניה, בעיר המבורג. בשנות ה- 20 פגש לראשונה ברודולף פון לבאן אשר שילב בטכניקה שלו כמה מהרעיונות ומהעקרונות של פילאטיס. דרך מפגש זה נוצר קשר לראשונה בין שיטת פילאטיס לבין המחול.

ב 1926 היגר פילאטיס לארה”ב. בדרכו לשם, באונייה, הכיר את קלרה והיא נעשתה לאשתו. בהגיעם לארה”ב הקימו מכון בניו יורק ואימנו בו את לקוחותיהם. המכון פעל עד שנות השישים. בתקופה זו נפגש פילאטיס עם מרתה גרהם וג’ורג’ בלנשין והם שלחו אליו את תלמידיהם. למפגש זה נודעה השפעה גדולה על שיטת פילאטיס ועל הרקדנים אשר פעלו על פי השיטה. ג’וזף פילאטיס העניק לשיטה את השם CONTROLOGY (אמנות השליטה) על מנת להדגיש את גישתו הייחודית של שימוש במחשבה לשם שליטה בשרירים. אחר כך השם השתנה. כיום השיטה נושאת את שמו- פילאטיס.

פילאטיס נפטר בארצות הברית בשנת 1967 בגיל 87.