ההיסטוריה של פילאטיס

ג'וזף פילאטיס נולד בעיירה קטנה ליד דיסולדוף שבגרמניה בשנת 1880. אביו היה אתלט מצליח ממוצא יווני, ואימו, שהייתה ממוצא גרמני, עסקה ברפואה טבעית. כילד היה פילאטיס בעל מבנה גוף קטן וסבל מאסטמה, רככת ודלקות פרקים כרוניות. שמו המקורי, פילאטו, שמצטלטל דומה לשם רוצחו של ישו, פונטיוס פילטוס, עורר עויינות בקרב ילדי העיירה וגרם להם להתנכל לו. בריאותו הרופפת בשילוב עם חריגותו בסביבה הקרובה הניעו את פילאטיס הצעיר להתמסר לחקר אנטומיה ושיטות התעמלות שונות. מרבית הידע בתקופה זו של חייו סיפק לו ספר אנטומיה ישן שקיבל במתנה מרופא המשפחה. אבל זה לא הספיק לו. "כילד נהגתי לשכב שעות ארוכות בטבע, במקום מחבוא בין העצים, ולהתבונן בחיות", סיפר. "חקרתי את התנועות שלהן, ואת האופן שבו מלמדת האם את הוולד שלה לשרוד בטבע".

איך התחיל פילאטיס

פילאטיס המשיך להעמיק בלימודיו האוטודידקטיים. הודות לשילוב הנדיר שערך בין שיטות ההתעמלות המערביות, שמקורן ביוון וברומא העתיקה ובין תורות הגוף מן המזרח, הוא החל לגבש תפיסת גוף ונפש ייחודית. בנוסף, הוא שאב השראה גם משיטות ההתעמלות הנהוגות בענפי ספורט שונים, כמו בצלילה ובסקי. לא עבר זמן רב והוא החל לפתח סידרה של תרגילים משל עצמו.

בגיל שלושים ושתיים נסע פילאטיס לבריטניה, שם שימש כמדריך להגנה עצמית ועסק בהכשרתם של בלשי ה"סקוטלנד יארד". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא נעצר והוחזק במחנה מעצר הבריטי, בשל אזרחותו הגרמנית. בעת שהיה במעצר הקדיש פילאטיס את מירב זמנו לשכלול התרגילים שהמציא, והחל לאמן אסירים וחולים בשיטה שפיתח. בעזרת חיבור קפיצים למיטות בית החולים יכלו החולים המרותקים למיטותיהם לבצע סדרת תרגילי התעמלות יעילים, ולהתאמן כנגד ההתנגדות שיצרו הקפיצים – המצאה שבהשראתה תיכנן מאוחר יותר כמה ממכשירי פילאטיס. שנים אחר-כך טען פילאטיס כי מגיפת השפעת שתקפה את בריטניה בשנת 1918, שגבתה קורבנות רבים ושממנה יצאו ללא פגע חניכיו, היא עצמה הוכחה חיה לאפקטיביות השיטה.

תנועת הפילאטיס צוברת אוהדים בעולם

בתום מלחמת העולם שוחרר פילאטיס מהמעצר, ושב למולדתו. שיטת התירגול שלו החלה לצבור אהדה רבה בקרב קהילת הרקדנים, בין השאר הודות לרודולף וון לאבאן, שיצר שיטת סימון לריקוד שמבוססת על תרגילי פילאטיס, ושנהוגה עד היום. הניה הולם אימצה גם היא רבים מתרגיליו של פילאטיס ושילבה אותם בתוכנית הלימודים שלה למחול מודרני. כיום תרגילים אלו נחשבים לחלק מ"טכניקת הולם" המפורסמת.  בשנת 1926, לאחר שסירב לבקשת הצבא הגרמני להכשיר חיילים באמצעות שיטת התירגול שהמציא, החליט פילאטיס להגר לארצות-הברית. בדרכו אל הארץ החדשה, הזדמן מזלו והוא פגש את קלרה, לימים שותפתו לחיים ולמקצוע. לאחר החתונה פתחו בני הזוג יחד סטודיו להתעמלות, וחלקו כתובת משותפת עם להקת הבלט של ניו-יורק.

עד תחילת שנות השישים אפשר היה למצוא בסטודיו של הזוג פילאטיס את כל השמות הגדולים של רקדני העיר ניו-יורק. ג"ורג" באלאנצ"יין, למשל, התאמן בקביעות בסטודיו ואף הזמין את הזוג לאמן את הדור הצעיר של הבלרינות בלהקת הבלט של ניו-יורק. במקביל החל פילאטיס לצבור פופולריות גם מחוץ לכתלי מנהטן. בכתבה שפורסמה "בניו-יורק הרולד טריביון" משנת 1964 נכתב: "בשיעורי מחול ברחבי ארצות-הברית מתאמנים בכל יום מאות תלמידים בעזרת תרגילים הידועים להם כ"פילאטיס", מבלי שידעו כלל שמאחורי המילה הזאת עומד אדם, שעל שמו נקראת השיטה".

תלמידיו של פילאטיס מעבירים את המורשת הלאה

רק שניים מתלמידיו של פילאטיס פתחו סטודיו להוראת השיטה עוד בחייו. הראשונה, קרולה טרייר, תלמידתו, גילתה את יתרונותיה של השיטה לאחר שפציעה קשה קטעה את קריירת הלוליינות שלה. בשלהי שנות החמישים עזר לה פילאטיס לפתוח סטודיו משלה. בני הזוג פילאטיס נשארו חברים קרובים של טרייר עד שהלכו לעולמם. תלמיד אחר של פילאטיס, בוב סייד, שבעבר היה שחקן הוקי, החל ללמוד בסטודיו והתמסר לשיטה. הוא פתח מכון לא הרחק מהסטודיו של הזוג פילאטיס, וניסה לפתות את לקוחות הסטודיו לעבור ללמוד אצלו. השמועות אומרות שיום בהיר אחד הופיע פילאטיס בסטודיו של סייד עם אקדח ו"שיכנע" אותו לעזוב את העיר. סייד, כצפוי, עזב.

כאשר נפטר פילאטיס בשנת 1967, התברר כי לא הותיר אחריו צוואה כלשהי בנוגע להמשך דרכה של השיטה עליה עמל כל חייו. גם לאחר מותו המשיכה אישתו קלרה להפעיל ולנהל את ה"סטודיו פילאטיס" בשדרה השמינית במנהטן. בשנת 1970 היא מינתה את רומנה קריזונובסקה למנהלת הסטודיו.  תלמידים נוספים של פילאטיס פתחו מכונים משלהם לאחר מותו. רון פלצ'ר, רקדן בלהקתה של מרתה גרהם שסבל מבעיות ברכיים כרוניות, למד בסטודיו של פילאטיס. בשנת 1970 פלצ'ר פתח סטודיו לפילאטיס בלוס אנג'לס ומשך אליו כוכבי הוליווד רבים. קלרה פילאטיס נתנה את בירכתה לפלצ'ר כדי שימשיך ויפתח את עבודתו של פילאטיס. הוא הכניס חידושים לתרגילים שלימד פילאטיס, ומרביתם היו בהשראת ניסיון הריקוד שצבר מעבודתו עם גרהם ועם מורים אחרים.  קת'י גראנט ולוליטה סאן-מיכאל, גם הן תלמידות בסטודיו של הזוג פילאטיס, הפכו ברבות השנים למורות בשיטה בזכות עצמן. זמן קצר לפני פטירתו של פילאטיס הוענק לגראנט ולסאן-מיכאל תואר על-ידי אוניברסיטת ניו-יורק המסמיך אותן להדריך בשיטת פילאטיס. למעשה, אלו הן שתי תלמידותיו היחידות שהורשו על-ידי פילאטיס דה-פקטו להדריך ולהכשיר אחרים בטכניקה שפיתח.  רשימת התלמידים הנוספים של הזוג פילאטיס שפתחו סטודיו משלהם כוללת את אייב ג'נטרי, רקדנית שלימדה בסטודיו בין השנים 1938- 1968, ברוס קינג, מרי באואן, רוברט פיטזרלד, ורבים אחרים.

פילאטיס המשיך לאמן בסטודיו שלו עד לפטירתו בגיל שמונים ושבע ו נהג לומר כי הוא מקדים את זמנו בחמישים שנה.